מאמר "דביקות" פורסם בעיתון "האיחוד" גליון ב' תשעה באייר
מאת הגה"ח רבי עקיבא אורצל שליט"א
נתבקשתי לענות לשאלתכם "מה חידש בעל הסולם" ואשתדל בתשובה זו לנגוע בקצוות שולי עטרת ראשינו ותפארתנו שהאיר את העולם בתורתו ובשיטתו אדונינו מורינו ורבנו המקובל האלוקי רבי יהודה ליב הלוי אשלג "בעל הסולם זצוק"ל זיע"א.
חלוקת הזהר הקדוש לסעיפים וכותרות לפי נושאים שהם נותנים ללומד הבנה נוספת והתמצאות בחומר הנלמד. כותרות אלו מסייעות גם ללומד את ספר הזוה"ק למצוא את המאמרים המתאימים לו לפי פרשת השבוע, חג ומועד וכדו'.
תרגום מילולי, פירוש וביאור. הסגנון של פירושו לא דומה לשום ספר שנכתב לפניו וכפי שכתב רבינו בהקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות אות ה': "ובאתי בספר זה, בגלוי יסודות החכמה שדרכן לכסות, שעד הנה לא עבר בה אדם עוד, דהיינו מהות העשר ספירות לכל משפטיהם, בישר וחוזר, ופנימי ומקיף, וסוד ההכאה, וסוד ההזדככות אשר המחברים שקדמוני, בכוונה פזרו הדברים הנה והנה, וברמיזות דקות, באופן שידו של אדם אינו ראוי לקבץ אותם אשר אנוכי באורו יתברך שהופיע עלי, ובעזרת רבותי קבצתי אותם, וגליתי הדברים די באר ובצביונם הרוחני, למעלה מן המקום ולמעלה מהזמן".
רבינו כתב פירושו בדרך סיבה ומסובב ובדרך הגיון לגלות ההבנה ולא להסתפק ולומר "כך כתוב" וכפי שכתב בתחילת "הסתכלות פנימית" שאין עוד חכמה בכל חכמות העולם שיהיו הענינים כל כך משולבים זה בזה, בדרך סיבה ומסובב גורם ונמשך, כמו חכמת הקבלה, שענינים מלוכדים וקשורים זה בזה מראשה עד סופה ממש כמו שרשרת אחת ארוכה... וזהו שטרחתי בביאורי זה, להסביר את עשר הספירות, כפי שהורה לנו החכם האלוקי אריז"ל, על פי טהרתן הרוחנית, המופשטת מכל מושגים מוחשיים, באופן, שיוכל כל מתחיל לגשת אל החכמה בלי להכשל בשום הגשמה וטעות, אשר עם הבנת עשר הספירות האלו, יפתח הפתח גם להסתכל ולדעת, איך להבין ביותר הענינים בחכמה הזאת.
ג) רבינו חידש בסגנונו המיוחד במונחים ומושגים שהם מופשטים מדמיון גשמי וזמן כפי שכתב בהקדמה לספר הזהר סעיף נ"ח, אמנם ידעתי הסיבה, שהיא בעיקר מתוך שנתמעטה באמונה בכלל, ואמונה בקדושי עליון חכמי הדורות בפרט, וספרי הקבלה והזהר מלאים ממשלים גשמיים, ע"כ נפל הפחד על כל אחד, שלא יצא שכרו בהפסדו, כי ח"ו קרוב להכשל בפסל ותמונה ודמות. והיא שהעירני לעשות ביאור מספיק על כתבי האר"י ז"ל, ועתה על הזהר הקדוש. והסרתי הפחד הזה לגמרי, כי ביארתי והוכחתי בעליל את הנמשל הרוחני של כל דבר שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן. וכן כתב בסוף ההקדמה לתלמוד עשר הספירות סעיף קנ"ו, אבל תנאי חמור יש בעת העסק בחכמה זאת, שלא יגשימו הדברים בענינים מדומים וגשמיים שעוברים בזה על לא תעשה לך פסל וכל תמונה ח"ו, כי אז, אדרבה מקבלים היזק במקום תועלת... ולפיכך הכינותי בעז"ה את הפירושים פנים מאירות ופנים מסבירות על עץ חיים, שעשיתי, כדי להציל המעיינים מכל הגשמה.
ד) פירש את כתבי האר"י ז"ל על ספר עץ החיים – פנים מאירות ופנים מסבירות וכן ששה כרכים תלמוד עשר הספירות, גם במקומות שהמרח"ו לא הגיע לסוף דעתו של האר"י הקדוש.
ה) הסביר והדגיש בעמקות נפלאה את ענין "אין סוף ב"ה", שלא מדובר על עצמותו ית' וית', אלא שאין סוף הוא מחשבת הבריאה וכן מכונה ד' בחינות דאור ישר. עצם הדבר שיש חלוקה של ד' בחינות באין סוף מחייב לומר שלא מדובר על עצמותו ית', ועוד כי כבר בבחינה א' יש רצון לקבל גדול שהוא כמובן יש מאין ולא קיים ח"ו רצון לקבל אצל בורא עולם. האר"י הק' כותב ומובא בתע"ס חלק א' פרק א' סעיף ג', "והנה אז צמצם את עצמו א"ס בנקודה האמצעית" ומסביר רבינו, שאין להרהר ח"ו על צמצום אצל עצמותו ית', כך שהבנה לגבי אין סוף, הוא כבר ביחס של הנאצל. לסיכום, אין סוף ב"ה שייך לנאצל שנתחדש בעולם וכן החידוש ש"הנאצל" צמצם את עצמו.
ו) אין סוף נגמר בבחינה ד' ואז "הוא ושמו אחד" בתכלית השלימות (איחוד בין אור דאין סוף ומלכות דאין סוף) רבינו מפרש ש "הוא" זה אור דאין סוף ו"שמו" זה מלכות דאין סוף ואז צמצם את עצמו כלומר בחינה ד' (מלכות דאין סוף) צמצם את עצמו. רבינו כותב שבאין סוף ברוך הוא, לית שום מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל להיות ענין זה למעלה משכלינו. בסעיף ב' בהקדמה לספר הזהר כותב היות והשי"ת כל יכול, לכן יכול לברא דבר חדש שאינו כלול בו וזה פירוש "יש מאין" כפי שהסביר בנו כ"ק אדמו"ר רבי שלמה בנימין זצוק"ל, קיים ישות והוא הנברא רצון לקבל שבא מאין, והכוונה "אין" אצל הבורא לעומת יש מיש, קיים ישות והוא הנשמה רצון להשפיע ו"יש" אצל השי"ת וממילא לא נברא, ובאותה דרך נבין שהצמצום חל אך ורק אצל הנברא. ואין להקשות איפה היה עוד מקום בעולם אם הבורא עולם ממלא כל העולם כולו, ומאיפה נלקח המקום לברא נברא אם לא שזה על חשבון של בורא העולם, אלא כפי שהוסבר לעיל, מבחינת כל יכול לברא יש מאין כך מבחינת כל יכול נברא מקום חדש כמו שנברא אצל נאצל חדש.
ז) רבינו מביא בסעיף ט"ו בפתיחה לחכמת הקבלה את הנמשל איך עובד המסך ואור חוזר. המארח מפציר והאורח מסרב וכך זה נמשך שוב ושוב עד שסוף סוף האורח מסכים לאכול אצל המארח. שני גורמים יש כאן, ההפצרות של המארח, והסירובים של האורח, והם מביאים את האורח להשתנות ולהתקרב למארח, כך הנאצל שמתקין לעצמו כלי שנקרא מסך שמזכך את עצמו ע"י שדוחה את האור שרוצה להכנס אליו כי הדחיה שנעשית ע"י המסך עושה את ההיפך של רצון לקבל ובכך מתקרב למאציל. הסביר בנו כ"ק אדמו"ר רבי שלמה בנימין זקוצ"ל כי אור חוזר הוא לא כלי אלא מצב חדש שנוצר אחרי הדחיה ואינו דומה לאור דחכמה ואור דחסדים. והמשיל זאת לתלמיד שלא הבין מה שרבו הסביר ובקש ששוב יסביר לו, והרב אכן הסביר שוב ושוב בהסברים שונים עד שתפס את ההסבר מה שרבו התכוון להבהיר, וזה נקרא שהתלמיד הבין ב"אור אחר" וכן אצל הנאצל שהגיע למצב חדש (אור אחר) אחרי שהשתמש במסך ואז יכול להלביש על אור עליון (הכלי יחד עם אור חוזר).
ח) רבינו סדר לפי סיבה ומסובב את ענין שיתוף מידת רחמים בדין, מה לפני אצילות ומה אחרי.
ויהי רצון שבזכות הטעימה מעץ החיים שהוא ספר הזהר ותורתו של רבינו זיע"א נזכה לצאת מן הגלות ברחמים.