שיעור רב - יום הכיפורים לפי ספר הזוהר

ספר הזוהר פרשת אמור, סעיף רלו-רמג, הרב המקובל עקיבא הלוי אורצל

מתוך שיעור רב - ו' בתשרי תשע"ה, 30.9.14

"ונתן אהרון על שני השעירים גורלות, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל. א"כ הוא כבוד בשביל העזאזל, כי האם ראיתם, אשר עבד יפיל גורלות שווה בשווה עם אדונו? הרי מדרך העולם, שעבד אינו מקבל אלא מה שאדוניו נותן לו." (רלו)

למעשה, גם בפרשת תצווה הזוהר הקדוש מביא את אותה השאלה - איך ייתכן שהכהן הגדול, באותו מעמד מקריב שני קורבנות - האחד בעבור השם והאחר לעזאזל, הרי לכאורה, זו חוצפה, האם ייתכן שהקרבת קורבן עבור השם יתברך היא בדומה להקרבת קרבן עבור עזאזל ? איזו מן השוואה זו ?

"משיב, אבל משום שס"מ מוכן ביום הוא לרכילות על ישראל, וכדי שלא יהיה לו פתחון פה, נותנים לו חלק בזה." (רלו)

יש כאן עמקות גדולה למדי בהבנת הנושא של השעיר לעזאזל. אנחנו מכירים את המנהג שבכל ימות השנה, בסוף כל סעודה, לפני שמברכים ברכת המזון, משתמשים במים אחרונים. יש מנהגים שונים לגבי כמות המים שמשתמשים, בכל אופן, אנו נוהגים לשטוף את אצבעות הידים מעל שאריות האוכל במעט מאד מים, מכסים, או שמעבירים מהשולחן ואח"כ זורקים ומסיימים בברכת המזון.

מצד ההלכה הפסוקה, הפשוטה, נושא זה קשור לזה שפעם היו משתמשים במלח סדומית, מסדום, המלח הזה היה מסוכן אם היה בא במגע עם העיניים ולכן היו שוטפים את הידיים כדי למנוע מגע בעיניים. כיום אין מלח סדומית, אבל בכל זאת ממשיכים לקיים את המנהג.

על פי הקבלה, מנהג המים האחרונים נועד לתת את שאריות האוכל לסיטרא אחרא, בדומה לעניין השעיר שהיו מקריבים בבית המקדש בכל ראש חודש ובדומה לעניין התפילין של ראש, שיש שלוש שערות היוצאות החוצה במקום מסויים בחלק הקדמי של בית הראש, דוגמאות אלו כולן באות בכדי לתת קיום לסיטרא אחרא.

אם כך, נשאלת השאלה, בשביל מה אנחנו צריכים לתת לסטרא אחרא קיום ולא לנסות לחסל אותו ? נחזור בחזרה לאותה נקודה בפרשת אמור, כתוב בקהלת פרק ג': "אלוהים עשה שיראו מלפניו", שואל הזוהר הקדוש מה הוא עשה? עונה, שעשה את המקטרג, את השטן, שהוא מביא לנו יראת שמים. הקב"ה ברא אותו בכדי שיסיט אותנו ואנחנו מצידנו נתנגד לו, כי אם לא היה מי שיסיט אותנו - לא היתה לנו בחירה. השם יתברך רוצה לתת לנו שכר על יד כך שהוא נותן לנו את האפשרות להיות שותפים לו, הכוונה היא, שנוכל להידבק בו - פירוש הדבר להידבק הוא: להתעלות, להזדכך, כל זה נעשה בזכות זה שיש לנו שטן והוא המסיט ואנחנו אומרים לו: 'לא, השם רוצה אחרת, אני רוצה ללכת בדרכי השם וכרצונו'.

יוצא מכך, שאנחנו בעצם צריכים את השטן ולכן אנו צריכים גם לקיים אותו. למרות כל הקושי שבדבר, יש לשטן תפקיד, הוא מצידו צריך לנסות להסיט, לקטרג והוא אח"כ גם זה שממית, ומנגד, תפקידנו, לפעול על פי היצר הטוב, שהוא בא לעזור לנו להתנגד לו. על כן, אנחנו צריכים לדאוג להשקיט את יצר הרע ולהפוך אותו מקטגור לסנגור, וזה נעשה על ידי השעיר לעזאזל ביום כיפור.

"וגורל הזה עולה מאליו. דאמר רבי יהודה אמר רבי יצחק דבר עליון מצאתי בגורל, הגורל של יהושוע כתוב בו על פי הגורל, שהגורל אמר זהו חלק של יהודה זהו חלק של בנימין וכו', וכן כולם." (רלז)

זאת אומרת שהיתה חלוקה של שטחי ארץ ישראל לנחלות השבטים, וכתוב "על פי הגורל", ז"א שהיתה אמרה שהיו גורלות, זו בת קול, יוצאת משמיים ואומרת איזה חלק הולך לאיזה שבט.

"אף כאן כיון שהכהן נתן ידיו, היו הגורלות מדלגים ועולים ביד הכהן ובאים במקומם, וזה שאמר אשר עלה עליו הגורל." (רלז)

"עלה" הכוונה היא ודאי שעלה מעצמו, היו שתי חתיכות נפרדות שהיה כתוב על האחת גורל להשם ועל השניה לעזאזל. הכהן הגדול היה מעלה את החתיכות, מה שעלה לו ביד ימין היה שם על השעיר שמימינו זה השעיר להשם ומה שעלה לו ביד שמאל היה שם על השעיר שמשמאלו, זה השעיר לעזאזל.

"ולא זה בלבד, אלא בכל זמן שהמקטרג מוכן וניתנה לו רשות, צריכים לשים לפניו במה שיתעסק, ויעזוב את ישראל. ביוה"כ מוכן המקטרג לרגל את הארץ. כמ"ש, ויאמר ה' אל השטן, מאין תבוא, ויען השטן את ה' ויאמר, משוּט בארץ. משוט בארץ, זה הקטגור הגדול המקטרג של ישראל." (רלח)

"בשעה שישראל מוכנים לעבור את הים ולהיפרע ממצרים, אמר המקטרג, אני עברתי בארץ הקדושה, ואני רואה, שאין אלו ראויים להיכנס בתוכה. אם אתה דן דין, הרי דיניהם כאן כמו המצרים, מה השתנו אלו מאלו? או ימותו כולם יחד, או יחזרו כולם למצרים. והלוא אתה הוא שאמרת, ועבדוּם ועינו אותם ארבע מאות שנה, והרי לא עברו מהחשבון אלא 210 שנים, ולא יותר. (רלט)

כאן המקטרג ניסה למנוע את יציאת ישראל ממצרים הוא טען שאין זכויות מספיק לעם ישראל, הם אינם טובים יותר מהמצרים.

"אמר הקב"ה, מה אעשה, התעסקות צריכים להביא כאן, ולקרב לפניו. אתן לו במה שיתעסק, ויעזוב את בניי. והנה נמצא במי שיתעסק. מיד אמר לו, השׂמת ליבך על עבדי איוב, כי אין כמוהו בארץ, איש תם וישר יְרא אלקים. ומיד הפסיק בדברים את הקטגור. ויען השטן את ה', ויאמר, החינם יֵרא איוב אלקים." (רמ)

איוב היה אחד מיועצי פרעה ועל פי הזוהר הקדוש הוא זה שיעץ לו להשאיר את בני ישראל בחיים ולהעבידם בפרך. פרעה הסכים וישראל נשארו בחיים בתנאי עבדות. איוב אם כן, היה בעל זכות להיות המתעסק עם השטן בכדי שהוא יפסיק לקטרג על ישראל.

"בדומה לרועה, שרצה להעביר צאנו דרך נהר אחד, עבר זאב להצר את צאנו. הרועה שהיה חכם, אמר, מה אעשה, הרי בעוד שאני מעביר הטלאים הוא ישחית את צאני. נשא עיניו, וראה בין הצאן תיש אחד, מאלו תיישי השדה, שהיה גדול וחזק. אמר, אשליך את זה לפניו, ובעוד שיתרוצצו זה עם זה, אעביר את כל צאני, ויינצלו ממנו." (רמא)

"כך הקב"ה אמר, הרי ודאי תיש גדול תקיף וחזק אשליך לפניו, (דהיינו איוב), ובעוד שהוא יעסוק בו יעברו בניי את הים, ולא יימצא קטגור עליהם. מיד, ויאמר ה' אל השטן, השׂמת ליבך על עבדי איוב. עד שהקב"ה חיבר אותם יחד, כמ"ש, ויאמר ה' אל השטן, הנו בידך. ובעוד שהוא עסוק בו, עזב את ישראל ולא אמר קטרוג עליהם." (רמב)

"אף כך, ביוה"כ, השטן מוכן לרגל הארץ, וצריכים לשלוח לפניו במה שיתעסק. ובעוד שיתעסק בו, יעזוב את ישראל. משל, הנִקלה שבבית המלך, תן לו מעט יין, וישבח אותך לפני המלך. ואם לא, יאמר לשון הרע עליך אל המלך. ולפעמים לוקחים העליונים שבבית המלך את הדיבור הרע ההוא, והמלך עושה דין עליו." (רמג)

בקיצור, אנחנו מדברים כאן על הצורך לתת לשטן בכדי להשקיט אותו, שלא יקטרג. איוב היה אם כן קורבן, כמובן זה לא חינם, אין דבר כזה, יש כאן משפט צדק, אנחנו כמובן אולי קטנים מידי בכלל להכנס לשאלה באיזה משקל, אבל המציאות, לפי איך שחז"ל מלמדים אותנו והזוהר הקדוש מלמד אותנו, היא להראות את גדלותו של איוב. הקב"ה קורא לו "עבדי איוב" והוא אם כן, שקול כנגד ישראל, הוא דומה לאותו תיש חזק שהרועה צאן זורק לזאב כשבינתיים הוא מעביר את כל צאנו.

כשאנו מגיעים למעמד של יום הכיפורים, אנו צריכים לדאוג לכך שהשטן לא יקטרג. אם כן, מה בעצם הכהן הגדול היה עושה בקיום מנהג הקרבת השעיר? מדובר כאן על עניין של וידוי עבור כל עם ישראל, הכהן הגדול בתור שליח עם ישראל, הוא זה שאומר את הוידוי כנגד אותו שעיר וכשהיה זורק את השעיר לעזאזל, יוצא מכאן, ש"המתנה" שאנו נותנים לשטן הוא הוידוי של עם ישראל. בפועל, אנחנו צריכים לעשות משהו, אנחנו לא מתעסקים סתם בדימיונות, למדנו להכיר שיש כוחות עליונים: יצר טוב, יצר רע, שטן, מקטרג, הרי אמרנו "אלוהים עשה שיראו מלפניו", צריך לעשות, כמו עניין מים אחרונים וכמו שדיברנו על עניין הקרבן, אז ודאי שצריך קרבן, אבל האם כל יהודי שחוטא צריך להקריב קרבן? ולמחרת אם הוא חוטא - אז שוב הוא צריך להקריב קרבן ? קרבן בא מלשון 'להתקרב', כשאנחנו מדברים על קרבן, אנחנו צריכים לדאוג לכך שפעולה זו של חזרה בתשובה לא תעשה חס ושלום בכדי לצאת לידי חובה. החלק הרציני של יום כיפור זה הוידוי, אנחנו מתוודים, "סלח לנו אבינו כי חטאנו" והקב"ה מכפר. חז"ל אומרים שכל מי שאומר שהקב"ה ותרן, אז כביכול הקב"ה מוותר גם עליו. האם ייתכן שאני אעשה מה שבא לי בגלל שכתוב בתורה שהקב"ה מכפר? יש כאן דבר רציני ביותר, הקב"ה נותן לנו כאן הזדמנות, הוא בעצם מוחק לנו את הכל, אנחנו מתחילים שנה חדשה עם דף לבן, זה נעשה בצורה כזאת שלא יהיה קטרוג ופה אנו נכנסים לכל מה שלמדנו בראש השנה (חולין ס' ב'): "קטרגה הלבנה ואמרה, אין שני מלכים יכולים להשתמש בכתר אחד, אמר הקב"ה לכי מעטי את עצמך", היה כאן נושא של מיעוט, זה היה הצורך ביום ראש השנה, ביחס לאור הגדול שהקב"ה רוצה לתת לנו בראש השנה - אז אנחנו מיצדנו היינו צריכים לעשות את המיעוט (עניין התקיעה בשופר) כסימן למה שעשתה המלכות, היא הלבנה ובזכות עניין המיעוט זכינו בקבלת האור. אולם, כשאנחנו מתקרבים ומגיעים ליום כיפור, פה מתחיל שוב קיטרוג וכאן כבר לא די במיעוט, זה היה אמנם טוב לגבי ראש השנה, ככה התהליך, אבל כשאנו מגיעים ליום העשירי של תשרי, זהו יום כיפור, בא השטן ואומר הרי אתם הייתם במקום עם המון אור, שני המאורות הגדולים, מה פתאום להחסיר - זו היתה הטענה שלו - מדוע ירדתם ממקומכם הרם? ביום כיפור בעצם אנחנו חוזרים למצב של שני המאורות הגדולים ואז הבעיה שהיתה לנו בראש השנה לא תהיה כפי שהיתה, בגלל גודל קדושת יום הכיפורים, שזהו יום כפרת עוונות , גם הקטרוג על בני ישראל יפסק, מטעם המיעוט שנעשה בראש השנה, זאת אומרת, ביום כיפור, הגענו לאמא עילאה, זה חלק של ג' ראשונות, האורות הגבוהים ובמצב הזה כבר לא קיימת הבעיה של המשכה של מלמעלה למטה - שזה הגורם לחטא בדרך כלל. אבל בגלל התשובה שעם ישראל עושה ביום כיפור, חמישה עינויים שעם ישראל מקבל על עצמו, אנחנו בעצם נותנים לשטן את השעיר הזה, את "הבשר", כדי שלא יקטרג עלינו. כל זה, זה לא סתם משחק, אלא, חזרה בתשובה מלאה של עם ישראל, נכונות לקבלת חיים ערכיים של תורה ומצוות, נכונות לקבל את דרך השם ולמעשה, זו בדיוק מטרתו של השטן, הרי בשביל מה הוא נברא? אמנם הוא עושה פעולות של הסטה, אך יחד עם זאת הוא נברא בכדי להביא לנו יראת שמיים, והמטרה אם כן, מתממשת, בסופו של דבר הקטגור הופך להיות סנגור.

#יוםהכיפורים #הזוהרהקדוש #שיעוררב