מהות ראש השנה על פי הקבלה - הרב המקובל עקיבא הלוי אורצל
(מתוך שיעורים על ראש השנה ע"פ הזוהר הקדוש)
שני המאורות הגדולים
אומר בעל הסולם שראש השנה הוא כנגד יום ד' דמעשה בראשית, הוא יום בריאת שני המאורות הגדולים, "ויעש אלוהים את שני המאורות הגדולים" ומייד בהמשך הפסוק: "את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים" (בראשית א',טז). השמש היא בסוד הזעיר אנפין והלבנה בסוד המלכות. כשאנחנו מדברים על שני המאורות הגדולים, השמש והירח, שניהם מאירים, שניהם דומים, שניהם מקבלים את אורם מבינה. זעיר אנפין יונק מימין דבינה והמלכות שעלתה לבינה (סוד צמצום ב') יונקת משמאל דבינה.
מביא רש"י במדרש (חולין ס "ב): "קטרגה הלבנה ואמרה, אין שני מלכים יכולים להשתמש בכתר אחד, אמר הקב"ה לכי מעטי את עצמך", נראה לכאורה כאילו הלבנה מקטרגת על השמש והקב"ה מעניש אותה ומקטין אותה. אך לא כך הדבר, מפרש האדמו"ר זצ"ל שלמעשה הלבנה קטרגה בעבור עצמה, המשמעות היא שהמלכות מתוודה שהיא לא ראויה להיות בדרגה הזו, היא אמנם נמצאת בבינה - אבל במצב בו היא מצומצמת, היא נמצאת בדין, כלומר, היא עדיין לא מתוקנת מבחינת התיקון העצמי שלה ולכן אסור לה לקבל אור חוכמה מבינה. למעשה, המלכות הגיעה לבינה בזכות יד מכוונת - איך זה בעצם קרה ? הכלים התחתונים של בינה שנפלו לתוך המלכות השפיעו לה בצורה כזו חזקה, שגם היא-המלכות תוכל להיות במקום של אור.
הדינים הפועלים הם כלפי כל מה שמתחת לזעיר אנפין ומלכות, וביום החג של ראש השנה זה מתבטא כלפי עם ישראל. נציין שבזמן שהיו שני המאורות הגדולים, האורות לא ירדו למטה מהם, מעצם זה שהיה אור גדול מאד, כמו סינוור.
עתה נשאלת השאלה, כיצד המלכות תתקן את עצמה ? עונה הקב"ה ללבנה, "לכי מעטי את עצמך", וכך עשתה, המלכות במצב חדש זה מקבלת הארה דרך הזעיר אנפין, היא לא מקבלת את האור הגדול שהיה קודם לכן בגדר שני המאורות הגדולים, אלא, היא מקבלת אור שנקרא הארת חכמה, תיקון זה נקרא: מיעוט הג"ר. עצם מעשה המיעוט מבטא מסירות נפש. ברוחניות כשאנו לומדים על מצב כזה שמלכות יורדת ממצב של שני המאורות הגדולים למצב שהיא מקבלת אור מזעיר אנפין -נקרא מוות, לרדת ממדרגה למדרגה, מעולם לעולם - נקרא מוות, זו מסירות נפש, זה ויתור על חיים.
התיקון הזה שמלכות עשתה נקרא גם תיקון קו אמצעי, סוג של צמצום, האדמו"ר זצ"ל קרא לזה צמצום ג', מלכות מיעטה את עצמה כי היא רצתה יתר דבקות עם הקב"ה ואת זה אי אפשר להשיג כשיש רצון לקבל גדול לא מתוקן. מעשה זה של המלכות - מיעוט הג"ר ובעקבותיו ההשגה של ו"ק דג"ר, הוא השורש לתיקון בחג ראש השנה.
שאלה: גם השמש נמצאת באותו מצב כמו המלכות, מדוע השמש לא מיעטה את עצמה ?
רב: זעיר אנפין זוהי ספירה של חסד, מלכות זו ספירה של רצון לקבל. זעיר אנפין תמיד מהווה את מידת החסד, אין הוא מבקש חכמה ואילו המלכות, מבקשת חכמה, ובגלל זה - היא נמצאת בדין. אור דחכמה נכנס למקום שיש רצון לקבל חכמה והיות שזעיר אנפין רוצה לקבל רק חסדים - אז אין לו את הבעיה הזו כלל. הקטרוג נעשה על מקום שבו יש דין, המקום הלא מתוקן ולכן המלכות מיעטה עצמה.
מלכות כעת נמצאת במקום שהיא בתהליך של תלת-דוכתיה, שלוש מקומות, חולם-שורוק-חיריק, ימין-שמאל-אמצע, זהו תהליך שאנו חייבים לעבור, עם ישראל נקרא עם סגולה- מלשון סגול: שלוש נקודות, אברהם-יצחק-יעקב, כהן-לוי-ישראל, תורה-נביאים-כתובים, הכל בסדר משולש. על ידי זה שאנו מתחילים ונמשכים לתוך דינים-בסוף אנו צריכים לצאת מנצחים.
צריכים להבין, ביום ראש השנה מביא לנו הקב"ה מלא אור וחיים, הרי מעמד זה מכיל בו את כל ימות השנה ובמקום שיש הרבה אור- נחשפים גם הסדקים ולכלוך. מכאן יוצא, שבמקביל לאור יש הרבה דינים וקטרוג. העיד שלמה המלך: "וראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך" (קהלת ב' 13). מתי אנחנו מוצאים את האור ? כשהוא יוצא מהחושך. מתי אנחנו מבינים מהי חכמה ? כשאנחנו מבינים מהי כסילות. טהור מול טמא, בעל הסולם מסביר שאם לא היה לילה - לא היינו יודעים מהי המשמעות של אור. לכן חשוב ביותר הנושא של בחירה וכמו כן, חשוב שיש את עניין הטומאה, כי על ידי הקיום של שני הפכים יש לנו את האפשרות לבחור. כתוב: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע... ובחרת בחיים". (דברים, ל', 15,19).רש"י מביא במשל הידוע שהדבר דומה לאבא שלוקח את בנו ומראה לו את העידית של הקרקעות, החלק המובחר ביותר, ואומר לו "טול בני" , שואל בעל הסולם אם המשל הזה בא לפרש את "ובחרת בחיים" - אז למה זה נקרא בחירה? עומד בעל הסולם על היסוד החזק: אין אנו בוחרים מזה טוב ומזה רע, אין בכוחנו לעשות את זה, אלא שהקב"ה הוא זה שקובע לנו מהו טוב ומהו רע ואנחנו צריכים לבחור ביניהם, רק אחרי שבאה התורה ואומרת לנו זה צד טוב וזה צד רע, ע"י קיום התורה והמצוות (מצוות עשה ואל תעשה וכו') אז נתנת לנו האפשרות לבוא לידי בחירה בין הטוב לרע. השם ית' נתן את הכל בפני בני האדם והנחה אותם מה לעשות, למרות כל זאת, אנחנו רואים שלא כל אחד בוחר בטוב. לסיכומו של דבר, לא אנחנו קובעים מה טוב ומה רע, אלא אנו צריכים לבחור ביניהם וזוהי המשמעות של "...ובחרת בחיים" וזאת עלינו לעשות בעבודה חזקה כנגד פיתוי היצר וכאן בא למעשה לידי ביטוי המושג בחירה, זה בא בהקבלה, "זה לעומת זה עשה אלוהים" (קהלת ז', 14) - יש חלק טוב ויש חלק רע, כנ"ל לגבי טומאה וטהרה, חושך ויום.
בהמשך עניין הדינים, הדינים באים בכדי למנוע קבלת אור לטובת התחתונים, הרי כל נושא התיקונים התחיל בזה שמלכות עשתה צמצום, מדוע? כי המלכות רצתה להדבק בקב"ה ולכן דבקות המלכות בקב"ה לא יכולה להתקיים אם היא תקבל את ההטבות בחינם, לכן היא צריכה לפעול כנגד הרצון לקבל שלה, קרי, להפוך את צורת הרצון לקבל שלה - בכוונה לבעל מנת להשפיע. זה עצם התיקון שלנו, עניין זה נמשך עד גמר התיקון ולכן נאצל שעובד את השם ית' - אינו רוצה להיות בבחינת מקבל חינם, הוא נמצא בבושה, בחוסר השוואת צורה, הוא בא במטרה לתקן, הוא עובד על פי התנאי שאין הוא מקבל אור במידה והוא לא ראוי לו. כל זאת, למרות שעדיין לא כל נברא נמצא בכלל ההרגשה והמודעות הזו.
נוסיף שיש מצבים מסוימים כמו אור מקיף שהוא בוטש, נותן מכות ומזכך, אבל כל זאת במטרה שהנברא ישאל, יברר ויגיע להבנה בסוף מדוע, דוגמה לאדם במצב כעס, שאין טעם לרצות אותו במצב הזה, עדיף קודם לתת לו לצאת מכעסו ואח"כ ראוי יהיה לבוא עימו בשיחה. כנ"ל בנושא אבלות, בזמן שהמת נמצא בפני האבל - לא נהוג לנחם, לא ראוי להיכנס עימו בשיחה בצורה חכמה והגיונית לפני שנותנים מעט זמן בכדי שדברים ישקעו.
תלמיד: מדוע יש הרבה אור בראש השנה?
רב: פעם אחת בשנה אנחנו חוזרים ליום ד' במעשה בראשית, בריאת שני המאורות הגדולים וזה מצב של אור גדול מאד בהשוואה למצב הבא - בו מלכות הרגישה לא ראויה וכתוצאה מכך מיעטה את האור הגדול ממנה, זה נקרא מיעוט הג"ר ומכאן יוצא שהיא עתה תקבל אור מהזעיר אנפין, זעיר אנפין נקרא ו"ק- ו' קצוות, 6 ספירות של תפארת, נקרא גם רוח.
תלמיד: למה מתייחסים כאן בשם ו"ק ולא בשם תפארת או שם אחר ?
רב: כשבאים להבדיל בין אור שמגיע מעליון לבין אור שמגיע מתחתון אז מבדילים בין ג' ראשונות לז' תחתונות. נכון יותר להשתמש ולהתייחס לו"ק כי התהליך הוא דרך אותן שש ספירות, זהו תהליך מסויים שצריך לתקן.
------------------------------------
זוהר
כשמדברים על עניין כיסוי הלבנה כתוב: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו", נשאלת השאלה מה זה כיסוי? נעמוד על שני אופנים שמובאים בזוהר האחד בפרשת 'שופטים' והשני ב'תצווה' :
1. פרשת 'שופטים' - כי על פי שני עדים יקום דבר
יום ראש השנה הוא יום מרוכז מאד- מלשון זיכרון - יום שכל ההיסטוריה נכללת בו, הוא יום דין ובמקביל זהו יום עם הרבה אור, כאילו נפתחים כל הזרקורים, כי השם רוצה להאיר לנו שפע לכל השנה וכאמור, שיש הרבה אור פתאום מתגלה גם כל מה שקורה בתוך הסדקים. אז מצד אחד יש המון אור כי השם ית' אוהב אותנו ומצד שני אנו לא יכולים לקבל את האור כי אנו במצב של דין.
בפרשה זו נאמר שבראש השנה, נתן השם ית' רשות לשטן לקטרג , השטן הלך להביא שני עדים (כי על פי שני עדים יקום דבר), הביא את השמש אך הלבנה לא נמצאה כי היא מתכסה, הלבנה לא נראית בראש חודש, מכאן שאם אין שני עדים אז הוא לא יכול לקטרג, ז"א שהקב"ה מלכתחילה דאג לכך שיום הדין הוא יום בו אין שני עדים. בכך נותן לנו הקב"ה אפשרות לכפרה על ידי מצוות תקיעה בשופר.
על ידי התקיעה בשופר נעשית פעולה הדומה לפעולה שהלבנה עשתה, שקטרגה על עצמה, כפפה את עצמה תחת המלך, שהוא הזעיר אנפין, (המלכות נקראת מלכה), עכשיו היא בעצם מתחת המלך. בראש השנה אנו ממליכים את הקב"ה למלך מלכי המלכים הקב"ה, הכנעה וכפיפות הלב תחתיו. על כן, ע"י התקיעה בשופר אנו עושים את המצב של כיסוי הירח ואז אין שני עדים, אין השטן יכול לקטרג עלינו ולכן ביום ראש השנה על ידי שעם ישראל חוזר בתשובה ותוקע בשופר הדין יורד ומסתלק וזה שנעשה היום ליום חגנו.
2. בזוהר בפרשת 'תצווה', תקעו בחודש שופר, סעיף פח -
"תִקעו בחודש שופר בכֶּסֶה ליום חגנו. עתה הוא הזמן שיתעורר דין עליון חזק. וכשהוא מתעורר, הס"א מתחזק עימו. וכיוון שהס"א מתחזק, הוא עולה ומכסה את הלבנה, המלכות, ואינה מאירה אור, ומתמלאת מצד הדין. ואז כל העולם הוא בדין, העליונים והתחתונים. וכרוז יוצא בכל הרקיעים, הַתקינו כיסא הדין לאדון הכל, שהוא רוצה לדון."
למעשה, מה שיש למלכות זה מה שיש לתחתונים ממנה, אנו ניזונים מהמלכות ולכן אם המלכות נמצאת בדין אז גם אנחנו. כאן נאמר שבגלל שהס"א מכסה את הלבנה אז אין אור, היא בדין, אז ראש השנה זה יום דין, מדוע אם כן ראש השנה זה יום דין ? כי אין מלכות.
" פט) וסוד יש כאן והאיר לנו במדבר: למה נתעורר דין העליון ביום הזה? אלא כל הסודות וכל הקדושות היקרות, כולם תלויים בשביעי, בהמלכות, ושביעי העליון הוא עולם העליון, הנקרא עוה"ב, בינה. וממנה מאירים כל הנרות וכל הקדושות וכל הברכות אל המלכות. וכשהגיע הזמן לחדש הברכות והקדושות שיאירו, צריך להשגיח בכל התיקון של העולמות כולם, כדי לחדש הברכות והקדושות. וכל התיקונים לקיים כל העולמות, עולים מן התחתונים, אם מעשיהם ישרים. ואם אינם ישרים, אז עומדת המלכות, שאינה מאירה עד שיפרידו הרשעים מן הצדיקים, ואז נתעורר הדין.
צ) ומדין ההוא מתחזק הס"א ומקטרג, כדי שיתנו לו אלו הרשעים. משום שלכל תכלית הוא חוקר. ומכסה את הלבנה שלא תאיר. ולמה אינו מוסר את הרשעים בידי המקטרג? משום שאין חפצו של הקב"ה להאביד מעשה ידיו.
צא) ובס"א נמצאת קליפה קשה, שאי אפשר לשברה, חוץ מהעצה שהקב"ה נתן לישראל, שכתוב, תִקעו בחודש שופר בכֶּסֶה ליום חגנו. כדי לשבור כיסוי ההוא שנתכסה ממנו הלבנה, המלכות, ואינה מאירה."
אופן המשמעות של הכתוב 'תקעו בחודש שופר בכסה' - היא שאנו צריכים לתקוע בשופר בזמן שיש כסה, כאן נאמר שמלכתחילה הלבנה מתכסה בגלל הקטרוג , בגלל הדינים הקשים, האורות לא יורדים למטה, ככתוב:"ובס"א נמצאת קליפה קשה, שאי אפשר לשברה, חוץ מהעצה שהקב"ה נתן לישראל, שכתוב, תִקעו בחודש שופר בכֶּסֶה ליום חגנו. כדי לשבור כיסוי ההוא שנתכסה ממנו הלבנה, המלכות, ואינה מאירה." לכן גם כאן העצה מהקב"ה להסרת הדין היא בתקיעת שופר, כדי לבוא בתיקון הקו האמצעי, שופר הוא קו אמצעי, על ידי כך נבוא במיעוט הג"ר ורק אז "חגנו" - יש לנו חג.
ההבדל בין הכתוב בפרשת שופטים לתצווה הוא שבשופטים כוון שעל ידי תקיעת שופר אנחנו מכסים את הדין, אנחנו בעצם מסלקים את הדין, אנו מביאים לכך שמלכות תעבור ממצב של משני המאורות הגדולים למצב שהיא כפופה לזעיר אנפין ואז יש לנו הארה.
ואילו בפרשת שם מלכתחילה המלכות לא נראית וזה נכון - כי ראש השנה חל בתחילת חודש, אם כן, אז היא בדין ולכן היא לא יכולה להאיר למטה.
לסיכום: על ידי תקיעה בשופר אנו מסירים את הדינים, אז זה לא משנה אם נגיד שלא תהיה עדות על פי שני עדים כי המלכות לא נמצאת והכוונה בזה שהמלכות לא נמצאת היא שאנחנו על ידי תקיעת שופר העברנו את הדין של המלכות ואז המלכות יכולה להאיר לתחתונים. או למבואר בפרשת תצווה, שם המצב הקיים הוא של כסה ועל ידי זה שאנו תוקעים בשופר- אז יהיה יום חגנו.
נקודה קשר נוספת של ראש השנה לנושא התקיעה בשופר היא בסיפור עקידת יצחק, שיום העקידה היה יום ראש השנה, מובא בתלמוד הבבלי, (מסכת ראש השנה פרק א', דף טז): "תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני". אברהם אבינו שעקד את יצחק אבינו פעל גם בתיקון של מיעוט, אברהם הלך לשחוט את בנו, בלי הרהורים, במסירות נפש, בהכנעה, בפעולה זו בא אברהם שהוא מידת החסד לשחוט את מידת הדין, למעט את הדין, שזו מידת יצחק, ראש השנה נקרא 'פחד יצחק', הוא בחינת יצחק. השופר כאן מתחבר לאיל שאברהם הקריב להשם ית', לאחר שהמלאך עצר מבעדו לעקוד את בנו. השופר חייב להיות כפוף, כי הלב של היהודי צריך להיות מכופף כלפי בורא עולם, לקראת התקיעה בשופר אנו צריכים להיות כבנים כלפי הקב"ה, הכפיפות זה המיעוט, הרי כתוב בפירוש (יחזקאל לג', 11) : "אמור אליהם חי-אני נאום אדוניי יהוה, אם-אחפוץ במות הרשע, כי אם-בשוב רשע מדרכו, וחיה: שובו שובו מדרכיכם הרעים, ולמה תמותו-בית ישראל ", שחס ושלום, לא רצונו של הקב"ה היה לשחוט את יצחק אבינו, כתוב שהקב"ה ניסה את אברהם, המטרה היא חיים, אנו צריכים לעבוד את השם ית' "בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך".
תלמיד: בסוף חודש הלבנה מטבעה מתכסה גם בלי פעולות מצידנו (תקיעה בשופר וכו'), אז מה מטרת פעולתינו כאן ?
רב: היות שמדברים על ראש של שנה, שזה תחילתה של שנה חדשה ושנה כוללת 12 חודשים ולפעמים 13, אז ראש השנה כולל גם את כל המצבים השונים, אז נכון שראש השנה דומה לכל ראש חודש בעובדה שאין ירח, אולם היות ואנו דנים על הנושא הרוחני, האור שמדובר בראש השנה הוא אור בעבור כל השנה כולה, לכן הדינים הרבה יותר קשים בהשוואה לדינים של ראש חודש רגיל, לא בכדי יש את עניין הסליחות של ערב ראש חודש שנקרא 'יום כיפור קטן'. מעניין שראש חודש אמור להיות יום שמחה - אז מתכוננים לזה מעט לפני ואילו לפני ראש השנה מתכוננים לזה חודש שלם, כל חודש אלול, יוצא, שכל חודש אלול הוא כמו 'יום כיפור קטן'. בכל אופן, בניגוד לראש השנה, אין אנו חוזרים בכל ראש חודש למצב של שני המאורות הגדולים, בראש השנה יש לנו את האפשרות להיות שותפים לתיקון, הקב"ה נותן לנו עצה, הרי לא די בכך שהשם ית' גרם לכך שבכל ראש חודש אין ירח, אתה שואל נכון - הכל נעשה ממילא ואת זה ניתן לשאול לגבי כל מה שקורה סביבנו, לדוגמה, גם בעבור יום כיפור כתוב: "היום מכפר...", אם כך, היתכן שבשאר הימים לא צריך לעשות מצידנו דבר? הרי כתוב שיום כיפור מכפר בעבורנו ? אלו הם דברים מצד החוקים בספירות, חוקים בעולמות עליונים, השאלה היא אם אנחנו לוקחים חלק בדבר, אם אנחנו ניזונים מזה, אם אנחנו מקבילים לזה. לכן צריך להבין, שאנחנו שותפים מלאים לכל דבר בבריאה.
חז"ל מסבירים שבעת שהקב"ה גמר את כל העבודה במעשה בראשית - לא ירד כלל גשם והאדמה לא נתנה יבולה - עד שהאדם הראשון התפלל לקב"ה. אין לנו מושג איך לכבד ואיך לשמוח ואיך להלל את השם, מלך מלכי המלכים שרוצה אותנו כשותפים, אז ברור שהשותפות בעצם היא השתוות צורה ואם אנחנו לא נפעל להשתוות צורה - לא תהיה השתוות צורה. אנחנו תמיד דנים בשאלה הידועה: "הכל משמים חוץ מיראת שמיים" שואל בעל הסולם, אם הכל משמים אז איך ניקח יראת שמיים, מאיפה ניקח את זה ? בעל הסולם עונה שצריך להתפלל בעבור זה, נשאלת השאלה אם כך , הלוא ניתן להבין כאן לכאורה שעל שאר הדברים לא צריך להתפלל ? אז בואו נבין בצורה מושלמת מזה יראת שמיים ? במאמר הזוהר בפרשת 'אמור', כתוב בקהלת פרק ג': "אלוהים עשה שיראו מלפניו" שואל הזוהר הקדוש מה הוא עשה ? עונה, שעשה את המקטרג, ותיקן אותו לפניו, שתהיה חרב חדה על כל העולם, כל זה שהכל יראו מפני הקב"ה. המקטרג זה השטן, אם כך, מי מביא יראת שמיים - השטן ? איך ייתכן - אם הוא מנסה להסיט אותנו כל הזמן, מקטרג וממית? התשובה היא, שהשם עשה אותו כשליח, שהוא ינסה אותנו, ינסה להסיח אותנו מדרך השם. דוגמה לניצחון היצר באה בסיפור יוסף הצדיק ואשת פוטיפר, אמר יוסף: "את אלוקים אני ירא" - כאן אנו מוצאים את הביטוי יראת שמים, מתי זה התבטא ? כשהוא ניצח את היצר, את השטן הזה. אנחנו מקבלים יראת שמיים אך ורק בניצחון כלפי היצר, במילים אחרות השם לא יכול לתת יראת שמים, אנחנו יכולים לבקש שהוא יעזור לנו, צריכים לבקש, שנלך בדרך הנכונה, שנעשה מה שצריך, שתהיה לנו יראת שמיים, אבל לאמיתו של דבר, יראת שמים זה לא דבר שנופל מהשמיים, כי רק על ידי העבודה שלך, קרי, אם ניצחת את היצר, אז יש לך יראת שמיים ואם לא ניצחת - אז אין לך יראת שמיים וכך אנו בעצם נוהגים כל חיינו, בדאגה להשתוות צורה - על ידי קניית מידותיו של הקב"ה נוכל להשתוות אליו.
יוצא שכל שעלינו לעשות בעולם הזה הוא לדאוג להשוואת צורה עם הקב"ה, בזכות התקיעה בשופר בכוונות עמוקות לחזרה בתשובה, ביראת שמיים, בהכנעה וכפיפות לקב"ה, אנו בעצם קושרים את עצמנו לעקידת יצחק ויום ד' במעשה בראשית, המצב הזה של דינים, מפחיד, דורש מאיתנו חשבון נפש גדול, לכן אנו מחויבים לבוא מוכנים ליום זה, הספרדים מתחילים בהכנות כבר מראש חודש אלול והאשכנזים מינימום ארבעה ימים לפני החג. ביום ראש השנה דרך קיום מצוות החג , תקיעת השופר, התפילות, סעודת החג, וכו', אנו מקבלים על עצמנו את מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, אנו מקבלים את הממלכה שלו פירוש הדבר שאנו מקבלים על עצמנו לקיים את מה שהוא מבקש, אנו שמחים ובטוחים שהאור יצא ובמעמד זה אנו כבר מוכנים לקבל את יום החג. כמו הלבנה שקטרגה בעבור עצמה, התמעטה ועל ידי המיעוט זכתה להארת חכמה. כך גם אנו בסופו של יום, בין אם זה יום ראשון או יום שני - אנו מתמלאים שמחה כי הוא הקב"ה, הוא אב הרחמן, הוא הסולח, הוא המוחל.
שנה טובה ומתוקה לכל בית ישראל!