במלאת 30 שנה להסתלקותו של האדמו"ר שלמה בנימין הלוי אשלג זצ"ל, יצאה לאור כתבה המאירה על פעולו ואישיותו של האדמו"ר האהוב זצ"ל:
עד שבא שלמה ועשה אזניים לתורה
ימי נעוריו
בוורשה הבירה, מטרופולין לתורה וחסידות נולד האדמו"ר רבי שלמה בנימין זצוק"ל ביום ה' לחודש טבת שנת עת"ר, לאביו הקדוש והטהור המקובל האלוקי כ"ק מרן אדמו"ר רבי יהודה לייב הלוי אשלג זצוקלל"ה בעל ה'סולם', שהיה באותו זמן מו"צ בבירה החסידית ולזוגתו הרבנית מרת רבקה רויזא ע"ה (אשר גם יום פטירתה חל ביום זה – ז' בכסלו). כבר משחר ילדותו ניכר כי נחון הוא בנשמה גבוהה ומידות תרומיות, אוצר כלי חמדה, חכם וחריף, בור סוד שאינו מאבד טיפה. כישרונותיו הסגוליים ניכרו כבר בשחר נעוריו. התקיים בו "תלמיד המחכים את רבו". בסגולות נדירות אלו הוא התקדם יותר מחבריו בני גילו לספסל הלימודים, עד שכולם ניבאו כי ברבות הימים יהא גדול בישראל. זקני חסידים שבאו מפולניה מספרים, שבשנות ילדותו תמיד אהב להתרועע בשטיבלך בוורשא עם תלמידי חכמים קשישים ומופלגים בתורה.
בתחילת שנת תרפ"ב בהיותו בגיל שתים עשרה שנים עלה ארצה עם אביו הגדול ושכנו כבוד בירושלים העתיקה שהייתה משופעת בתלמידי חכמים מופלגים, גדולים בתורה וביראה. גם כאן בארה"ק בלט בידיעותיו ובלמדנותו, והיה חבר לכל אותם תלמידי חכמים החריפים שפיארו את ירושלים בתורתם.
גדלותו בתורה
בימי נעוריו למד תורה מתוך הדחק. העניות ששררה בבית אביו הק' הייתה עד למאוד. אולם, על אף כל זאת, התמדתו הייתה להפליא. תחילה קנה תורתו בישיבת נובהרדוק –"בית יוסף" בתל-אביב, כשראש הישיבה הגאון רבי הלל ויטקינד זצ"ל חיבבו וקירבו עד שנטלו לעצמו לחברותא. ביחד עמו הכין את השיעורים שמסר בישיבה. פיו לא פסק מלספר בשבחו של תלמידו זה, אשר כבר בגיל כה צעיר רכש ידע עצום בש"ס, בפוסקים כמו גם בתורת החסידות מתוך עמקות וחריפות נדירה. לא אחת היה מדגיש כי אילו היה ממשיך בלימוד הנגלה היה ממש יחיד במינו בגאונות, אלא שרבנו זצ"ל נועד לתקן עולם בהארת פנימיות התורה והעמדת לגיונו של מלך, אשר בגללם לא זזה השכינה מישראל ובזכות לימוד זה ייצאו ישראל מן הגלות כדאיתא בזוה"ק.
בימי בחרותו עלה ונתעלה תוך חתירה לשלמות. העיד עליו כ"ק מרן אדמו"ר מגור מרן ה'בית ישראל' זי"ע בשנת תשכ"ה, באומרו כי "דער האלטער קוצקער" (הרבי הזקן מקוצק) היה מתפאר עם חסיד כזה כי אין כמעט כמותו בדורות אחרונים!! וכידוע שאצל מרן ה'בית ישראל' שהיה מודד את מילותיו, ולא היה מרבה בשבחים – שבחים כאלו הם בבחינת מעט המכיל את המרובה...
לאחר מכן היה מטובי תלמיד ישיבת חב"ד "תורת אמת" וישיבת "חיי עולם" בעיה"ק ירושלים, בה עסק בתורה וחסידות בקנותו שלמות נפשית בד בבד עם התאבקו בעפר רגליו של אביו גדול המקובלים בדורנו זי"ע. וכך רכש לעצמו ידיעות נרחבות בנגלה ובנסתר.
בהגיע רבי שלמה בנימין לפרק "האיש מקדש", נשא לאישה את זוגתו הרבנית הצדקנית מרת אהובה ליבא, בתו של הגאון הצדיק רבי דור אהרן האזה זצוק"ל, מזקני וחשובי חסידי סוכטושוב.
אור השמש מתחיל להבהיק
זמן קצר לאחר נישואיו החל לומר שיעורים בזוהר הקדוש ובכתבי האר"י, אותם ידע בעל פה. כישרונותיו הברוכים, כמו גם יכולת ההסברה שלו, סחפו אחריו לומדים רבים שביקשו תורה וטהרה.
באחד הימים באה משלחת מהעיר חיפה לאביו מרן בעל 'הסולם' זצוק"ל ובקשה בפיהם שיואיל לייסד שיעור לחיזוק הדת בחיפה. באותם ימים חיפה נחשבה 'עיר אדומה', והיה צורך לכבוש אותה ברוחניות. על פי הוראת אביו הק' בעל 'הסולם', הוטלה מלאכת השיעור על רבנו. היה זה מעמד מופלא כאשר בעל 'הסולם' נסע עם תלמידיו המפורסמים, גדולי וענקי ירושלים, כדי לייסד את השיעור הראשון של רבנו בזוהר הקדוש. ובכך נתן לבנו את כוח ההנהגה ולימוד הקבלה לרבים.
ואכן בחיפה הצליח מאוד והתרבו תלמידים שבאו ללמוד תורה מפיו. אולם לא האריך שם ימים, מפני שנקרא על ידי אביו שיעמוד לימינו בכתיבת פירוש 'הסולם' והיה חייב לעזוב את חיפה למען המטרה הקדושה והנעלה.
וכך המשיך רבנו זצוק"ל להפיץ ולפרסם את תורת הסוד עם פירוש 'הסולם' גם לאחר הסתלקותו של אביו הגדול בעצם יום הכפורים תשט"ו, והמשיך במסירת שיעורים נוספים ברחבי הארץ והשקה בה עדרים עדרים. עינינו תדמע בזוכרנו איך שהיו פניו מאירים בשבתו עם חברים מקשיבים והיה מאיר עליהם בדבריו הנלהבים ובהסבריו הנפלאים דברים המשמחים אלוקים ואדם.
לימין אביו הק'
תורת הרז שבגילויה ובהפצתה תלוי קירוב הגאולה, פוענחה בצורה רחבה ובהבנה עמוקה על ידי אותו צדיק וקדוש מרן בעל 'הסולם' זי"ע, שפתח את שערי הזוה"ק לרווחה בבחינת טעמו וראו כי טוב ד' ותורתו מכרזת ואומרת: לכו בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם, כשרבנו היה לעזר רב לאביו הק'.
שיעורי תורה במסירות בתורת הנסתר
ראשו בשמים ורגליו בארץ, היה האדמו"ר, ולא במליצה בעלמא. כל חייו היו אפופים סודות ורזין.
הוא היה איש השלמות שמחבר בין חסד לגבורה, בין אהבת השם ליראתו, בין האמונה התמימה לבין הידיעה השכלית. היה מסיר הסיגים מהכרם וממתיק דינים בשורשם. בגאונותו הכבירה ידע להשלים ולשלב בין קצוות שהאמין כי דרכם יכול אור ד' להשפיע .
בנקל היה יכול לשבת בבית מדרשו שהקים בבני ברק, וללמוד בה תורה בהשקט ובשלווה. אך לא כן היה, הוא ערך נסיעות רבות, ימים ולילות, להפצת תורה ולימוד של חכמת הנסתר לרבים בכל רחבי הארץ.
הוא היה חש ממש כי כל העולמות תלויים בכל שיעור שמסר. זו הסיבה שהיה ממהר משיעור אחד למשנהו, גם לעת זקנותו.
באחד משיעוריו, אחד מני אלפים, קיבל פתאום התקף לב! הוא חש בלבו אך לא ידע כי מדובר בסכנת נפשות, והמשיך בשיעורו כדי שלא לבטל זמן לימוד. וכי כאבים גשמיים אמורים לבטל שיעור ? אפילו לא בכדי מחשבה... מכיוון שהשיעור התקיים בעיר חברון, רחוק מביתו, רק למחרת בבוקר נסע לבני ברק ופנה לבדיקה רפואית, או אז התברר שהוא עבר אמש התקף חמור.
הפרופסור ש' שטיפל בו בבית הרפואה, לא הסתיר את תדהמתו מערנותו, ומכך שהמשיך למסור שיעור כרגיל למרות ההתקף. והרבי אמר בפשטות: כשחושבים על סוגיות בזוהר הקדוש, אי אפשר לאבד את ההכרה – שזה סוד הדבקות.
באותה שעה שהיה מוסר שיעור, היו פניו נוהרות בנהירו עילאה שלא מעלמא הדין. פניו להבים ומאירים באור נגוהות, והוא לא יכול היה להסתיר זאת.
פעם דיבר באוזני תלמידיו על מלחמת היצר ותחבולותיו, כאשר בכל פעם שיהודי מבקש לעשות מעשה טוב, הרי שמיד מתייצב מולו ה'בעל דבר' ומנסה להניאו. ואשר על כן, יש לעמול במלחמה של ממש כדי להביסו. כדוגמה לכך סיפר כיצד הכניע את הבעל דבר, במסירת השיעורים הרבים. היה זה בתקופה שמסר שיעור שבועי בחיפה. הנסיעה מתל אביב – הייתה כרוכה במאמץ עצום. הדרך ארוכה, קווי האוטובוסים לא היו ישירים או זמינים, וגם הכבישים לא היו סלולים בנוחות כפי שהם היום. כדי להיות נוכח בזמן לשיעור שנקבע לשעה שמונה בערב, היה עליו להקדים ולצאת לדרך כבר בשעות אחר הצהריים המוקדמות.
באחת הפעמים שהכין את עצמו לדרך, נזדמנו לביתו אורחים חשובים שעיכבוהו שעה ארוכה. משום כבודם לא יכול היה לצאת לדרכו למסור את השיעור. שבוע לאחר מכן חזר הסיפור על עצמו והפעם עם אורחים אחרים, חשובים עוד יותר... בגדלות רוחו חש כי אורחים אלו אינם אלא בניסיון לבטלו משיעורי הקודש. מה עשה? מיד לאחר צאתם, קם ונסע לחיפה על אף שהייתה זו שעת ערב מאוחרת ולמרות שידע כי יגיע למקום בשעה מאוחרת ובבית הכנסת כבר לא ימתין לו איש.
כשהגיע לבית הכנסת שם היה מתקיים השיעור, המקום היה נעול וחשוך. רבנו לא נרתע. הוא עמד מחוץ לדלתות בית הכנסת הנעול ושקע בלימוד לאור פנס רחוב שהאיר את ספר הזוהר בו אחז. ובמשך שעתיים מסר שיעור לעצמו. "כל ניסיון או עיכוב לא ימנע ממני את השיעור", הסביר לתלמידיו, והוסיף כי אכן מאותה נסיעה העיכובים פסקו לחלוטין, ובכל השיעורים שמסר ראה רק סייעתא דשמיא ללא שום קושי.
רבנו ייסד את השיעור בחברון, מיד לאחר מלחמת ששת הימים. הוא הגיע לבית הממשל הצבאי עם מניין תלמידים תלמידי חכמים מופלגים וביקש להיכנס למקום ולמסור את השיעור. מאז אותו יום נקבע השיעור שהתקיים במשך כל השנים ברציפות. כך היה גם בעיר העתיקה. מיד לאחר הכיבוש מחדש, חזר רבנו למקום וייסד שם שיעור בזוה"ק בליל חמישי. היה נכנס לחורבת רבי יהודה החסיד, בית כנסת שעמד בשממו ואף הדליק שם נר חנוכה בתוך בית הכנסת החרב.
אף בכותל לימד שיעור, באומרו 'הנה זה עומד אחר כתלינו'- מעולם לא זזה השכינה הקדושה מהכותל המערבי. אלא שבמשך שנים, השכינה הקדושה לא ראתה את בניה. ועתה בקיבוץ בניה, ובתפילתם ובלימוד תורתם, נעשה שעשועים גדולים בעליונים.
על עקביות שיעוריו, סיפר הרב ח.ס.: "רבנו, היה מגיע במסירות נפש ממש לחברון כדי למסור בה שיעור בקבלה. באחת הפעמים ירד שלג בחברון, והשתבשו הדרכים. האדמו"ר היה מקפיד לדייק בזמן השיעור. בדרך כלל היה מגיע לחברון מירושלים עם נהג, אך באותו חורף הדרך מירושלים הייתה חסומה על ידי השלד. רבנו בירר אצל הרב לוינגר, האם יש דרך נוספת להגיע לחברון? רק דרך באר שבע. הייתה התשובה. במעבר טארקומיה (כפר ערבי) אולי דרך שם אפשר לפלס את הדרך בין השלג. בדרך לא דרך הוא הגיע למערת המכפלה, ניסי שמים ליוו אותו. ובמערה, באוהל אברהם אבינו התקיים השיעור, ולמרות השלג והקור העצום, החל השיעור בזמן המיועד והקבוע.
כשמסר שיעורים היה מטלטל עצמו בדרכים הקשות והמסוכנות, ומעולם לא זזה דעתו מדבקות בד' וכך הגיע ללא שום פגע או תקלה. מספר הרב חיים ב. מירושלים שהיה הגבאי הממונה באחד משיעוריו של האדמו"ר במשך שנים ארוכות, כי כל שיעור שמסר או כל לימוד שייסד התקיים לא פחות משלושים שנה!! העקביות הייתה קודש בעיניו.
כפי המושג המוזכר בשיר 'בר יוחאי' שראה פניו מאירות בשבתו עם חבריו בלימודא קדישא, כך ממש זכינו לראות אצל רבנו זצ"ל במשנה תוקף.
הוא דרש דרגה רוחנית מתלמידיו – עבודת ה' תמה ונקייה והשקעת כוחות רבים גם בתיקון המידות. בחושיו המיוחדים זיהה על נקלה כל פירור שקר, גאווה ורדיפת כבוד, ודרש מעצמו ומתלמידיו לעבוד עד קצה גבול היכולת כדי לעוקרם מן השורש. כל מידה הכיר וטיפל בשורשה. לא היה אצלו משוא פנים ואת כל אחד מתלמידו העביר בכור ההיתוך וצירפו צירוף אחר צירוף עד שההרגל החדש והמתוקן נעשה לטבע.
שיעוריו היו מעמיקים וסוחפים. לעתים היה קורא שלוש שורות בספר ומכאן היה מפתח את הנושא השיעור במשך שעות ארוכות. פעם סגר אחד התלמידים את הספר במטרה לעקוב ביתר ריכוז אחרי השיעור. האדמו"ר שהבחין בכך, אמר לו " למרות שאיננו ממשיכים לקרא בספר, הספר צריך להיות פתוח – זה נותן שפע רוחני בלימוד"...
מוסיף ומספר הרב חיים ב"נ: פעמים שהיה פותח את השיעור בשירי 'בר-יוחאי' לאחר מכן היה מתחיל להעמיק בנושא, מדבר על 'אור ישר' ו'אור חוזר' ועוד מושגי יסוד בקבלה. הוא דרש להבין את פנימיות הדברים ושורשם, כדי שכל מצווה שאנו עושים, תהיה כגוף עם נשמה ולא כמצוות אנשים מלומדה.
"כתלמידים, חשנו שהוא אוהב אותנו אהבה של ממש. הוא זכר כל אחד בשמו את שמות בני משפחתו. לעתים תלמיד היה מגיע מאוחר לשיעור, והוא היה חוזר בקצרה על ראשי הפרקים שהסביר עד כה, ואף היה מגיש לתלמיד המאחר ספר פתוח, כדי שלא יצטרך לחפש היכן אוחזים. הוא היה אומר, שזו צדקה של ממש להגיש לתלמיד מאחר, ספר פתוח.
הקשר עם גדולי ישראל
בעת הדפסת פירוש 'הסולם' על הזהר הק' היה החוליה המקשרת בין גדולי ישראל לבין אביו הק' אשר בבתיהם היה יוצא ונכנס. מהם היו כ"ק מרנן האדמו"רים הרה"ק בעל ה'אמרי אמת' מגור, הרה"ק רבי אהרון מבעלזא, הרה"ק בעל ה'דמשק אליעזר' מוויז'זניץ, הרה"ק רבי מרדכי מבולגרייא וצדיקי מלכות רוז'ין זצוק"ל.
רבנו זצוק"ל לא רק טרח בגופו ובנפשו למסור שיעורים בתורת הנסתר, אלא אף למד ולימד בחברותא צדיקים גדולים בעלי שיעור קומה. במשך כמה שנים למד בחברותא עם הרה"ק מבולגרייא זצוק"ל(בשמחת בית בעלזא שהתקיימה בשנה שעברה, הזכיר כ"ק האדמו"ר מאשלג שליט"א לכ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"א את הלימוד בחברותא של שני האבות הקד' ואת הקשר החזק שהיה למשפחת אשלג עם בית בעלזא בעיקר בעת מגוריהם בתל אביב). כמו כן, למד בחברותא עם כ"ק מרנן האדמו"רים בעל ה'אמרי מנחם' מאלכסנדר זצוק"ל, בעל ה'אש-דת' מאוז'רוב זצוק"ל, בעל ה'אמרי אש' ממודז'יץ זצוק"ל, עם יבלחט"א הגאון רבי שריה דבליצקי שליט"א, עם הרב משה זאב פרידמן, הרה"ח יצחק צ'ישינסקי ועוד רבים.
כדרך אביו הקד' זיע"א דאג ופעל לקודשי אגודת ישראל להגדיל תורה ולהאדירה.
חצר קודשו
בשנת תשט"ז קבע את מעונו בבני ברק, כדי להקים בה מוסדות תורה והפצת לימוד הזוהר הקדוש. באומרו: " כי בני ברק מסוגלת ללימוד הזהר עוד מימי קדמוננו רבי עקיבא ושאר התנאים". הוא קנה צריף שלאחר מכן הפך לבית מדרש מרכזי בעיר. שם החלו מנייני הנץ החמה הראשונים בבני ברק .
כבר בתחילת הנהגתו, מסר בבית מדרשו שיעורים בתורת הנסתר החל מהשעה שתיים בלילה, כשחוט של חסד משוך בעולם, ועד לשמונה בערב. מגדולי תלמידו באותה תקופה נמנים: הגאון הרב יוסף וינשטוק בעל 'וילקט יוסף', הרב הצדיק ר' ישראל דוד שפירא, הרב רבי יצחק אייזיק רוט זצ"ל (שאומרים כי זכה לגילוי אליהו), הרב מרדכי זוסמן, הרב ישעיה שטיגליץ, הרב יוסף ורשבסקי ועוד גדולים רבים.
חכמת אמת
הרבי זצ"ל נחון בכוחות נפש רבים ועצומים. העוני והמחסור אותם ידע משחר ילדותו, לא השפיעו במאום על דרכו וחובתו בעולמו. הייתה זו ראיית עולם פנימית ואמיתית אותה קיבל מאביו הגדול. סוג ראייה שרק העוסקים בפנימיות התורה זוכים לה. ראייה היא חכמה כמ"ש (קהלת ב, יד) החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך, ואין כחכמת האמת המקנה ראייה אמיתית ופנימית בכל תחומי החיים.
אצל רבנו זצ"ל ראינו זאת. משך כל חייו הייתה חובתו ברורה לפניו היא לפקוח את עיניהם של ישראל בפנימיות התורה, כחלק מן השליחות שהוטלה עליו ע"י אביו הגדול. והזוכה למדרגה זו של פקיחת עיניים הרי הנהגת ההשגחה העליונה ברורה לו ללא שאלות. וזו היא הדרגה הגבוהה של אהבת ה' אמיתית, שאינה תלויה בדבר. וכדאיתא בזוהר שכל הניסיונות שנתנסה בהם אברהם אבינו היו כדי להביאו למדרגה זו של אהבה שאינה תלויה בדבר.
מעתה נקל יהיה לנו להבין כיצד לא נרתע משום דבר שעמד בפניו. הקשיים היו רבים מספור אך בכולם עמד בגבורה. הסביר פעם, כי כאשר המטרה ברורה יש להתרכז רק בה ולהתעלם מכל המניעות.
המשיל זאת לרץ שנשלח על ידי המלך לשליחות מסוימת. לאחר כמה שעות רכבה, התעייף הסוס וכשל. בוודאי שהרוכב יחליף סוס וימשיך בדרכו מבלי לעכב את השליחות. ובוודאי שכך יעשה השליח בכל תחנה בדרך. אם צריך להחליף סוס – יעשה זאת ובלבד שיגיע למטרתו. כן הוא אצל כל אדם. הנשמה שבו היא אשר צריכה למלאות את השליחות, והגוף וכל מה שמסביב הם הסוס והמרכבה, וכמובן שיש להתרכז רק בעיקר ולא בטפל. ולא ייתכן לעכב את השליחות בשל עצלות החומר או הקשיים שהוא מציב. אלא יש לאמץ אונים, ולפעמים אף להשליך או להחליף כל מה שצריך, לעבור דירה, לוותר על סוג של הכנסה... ובלבד שנגיע ליעד השליחות.
הארת פנים של ימין מקרבת
אהבת ישראל פשוטה לכל אחד באשר הוא. בסבלנות רבה האזין לבעיות שהובאו לפניו, ואנשים שבורי לב יצאו מחדרו בפנים מעודדות, כמו רוח חדשה הופחה וניסכה בהם. היה ניתן לראות כיצד רבנו זיע"א מארח אישית אנשים פשוטים רעבים ללחם. היה בעצמו מכין להם סעודה ככל יכולתו, וכל זאת מתוך שמחה על הזכות שנפלה בחלקו לעשות חסד עם יהודי. רבים באו לשאול בעצתו. ידעו שדעתו דעת תורה. היו עצותיו נפלאות ומדויקות, כאילו הועתקו למטה ממקור עליו.
קירוב רחוקים
אהבתו לישראל ולארץ ישראל הייתה טבועה בלבו. אנשים נדכאים היו שופכים לבם לפניו והוא בשפע רחמיו ובפקחותו שנבעו ממעייני לבו ונפשו עודדם וחזקם. כל מי שהיה נזקק לעצה והדרכה או לעזרה היה מתקבל בסבר פנים יפות כשתמיד צהלתו על פניו ומקבל עצה נבונה, הדרכה פקחית ומתברך מברכותיו.
רבנו זצ"ל היה ראש וראשון בקירובם של רחוקים לתורה ומצוות, בענוותנותו הרבה ומידת הצנע לכת שהייתה נר לרגליו והיה אומן בהסתרת דמותו ואישיותו. בהסברתו המאירת עיניים ובצניעות נפשו הזכה עה בידו להציל נפשות תועות, בהאצילו מרוחו הטהורה עליהם ובהטיפו טל של תחייה על תלמי לבבות אחרים, תינוקות שנשבו, ולא זז מלחבבם עד שהעלה אותם ורומם רוחם והללו הפכו להיות בני תורה יראים ושלמים, הקובעים עתים בפנימיות התורה ובנועמה העליון. התקשרותם אליו הייתה ללא גבול כתוצאה מאהבתו האבהית שהרעיף עליהם וכשנלקח מעליה הרגישו עצמם כיתומים ממש, דבר שמצא את ביטוי בהלוויתו כאשר מאת מיררו בבכי וספדו עליו כמספד בן על אביו. הורגש היטב גודל האבידה והצער שבלבבות קהל ההמונים אשר העריצוהו עד מאוד, בהיותו נוח לכל יהודי באשר הוא וקרוב לכל החוגים.
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אכי"ר
עד שבחברון - לעורר זכות אבות
מן המפורסמות שמרן בעל 'הסולם' שהה רבות בחברון , לעיתים חודשים שלמים! אף ערך נסיעות מיוחדות לחברון עם תלמידיו. וכאמור בנו רבנו רבי שלמה בנימין, נפשו קשורה במערת המכפלה ובישני חברון. מיד עם שחרור חברון החל הרש"ב להפעיל את השפעתו לחידוש היישוב היהודי שנקטע בטראגיות, בפרעות תרפ"ט.
מעשה שהיה, כאשר הגיע ירושלימה מחברון הרב דוד וינצ'סטר זצ"ל, שהיה מטרה לחיצי הערבים וספג 17 דקירות סכין בגופו. נגע הדבר מאד ללבו של רבנו זצ"ל וטיפל בו במסירות נפלאה מאז גמר רבנו בלבו אומר – עוד בתרפ"ט - שאם יזכם יקים הוא את הישיבה הראשונה בעיר האבות חברון הדוויה, בבחינת "צדיק ראשון בבואו" ובזה ישיב את העטרה ליושנה ותשוב חברון להיות עיר קודש, עיר התורה.
ואכן – הבטחה זו מימש רבנו עד תומה. כשמיד עם שחרור חברון בתום מלחמת ששת הימים הצטרף אל ראשוני המתנחלים בבית הממשל בחברון. ואז נסע לשבות את שבתו בעיר זו. ובברכת אומר ועושה הקים שם את הישיבה הראשונה בחברון וכן רשת שיעורים מקיפה. אף את התקף הלב הראשון אשר פקדו עבר בשובו מחברון. ללמדנו מה נפלאים היו קשרי נפשו בעירם של ישני חברון.
עוד בטרם הייתה הדרך ממוסדת, כפי שהיא היום, בתוך מקום המוקף המון פורעים ערבים, החל כאמור במסירת שיעורים קבועים בבית הממשל הצבאי בחברון. ממקום קרוב זה, יכול היה להגיע למערת המכפלה ולהנהיג תפילות כסדר. רבנו היה הראשון להשיב עטרה ליושנה ולהחזיר את קול התורה שנדם בעיר הקודש חברון, כמעט ארבעים שנה. רבנו זצוק"ל הקים כולל אברכים בחברון, אשר קיים עד היום(!), ראה עניינים נשגבים בקברי אבות בחברון. ובזוהר הקדוש מובאים דברים מופלאים על זכות ישני חברון, ועל מערת המכפלה אשר היא פתח גן העדן, ואשר דרכה עולות הנשמות והתפילות וממנה בוקע אור רוחני מיוחד ונושבת בו רוח מגן עדן.
על פי הוראות שנתן לתלמידיו ולאחר הפצרות רבות ונשנות אצל הגורמים הממשלתיים, גרם שיפתחו לתפילת יהודים את "אוהל יצחק" שבמערת המכפלה, באומרו כי אצל יצחק התקיים הבירור שבין בני ישמעאל לבני ישראל. שכן שרה תבעה: גרש את האמה הזו ואת בנה! ולכן באוהל יצחק אפשר לעורר הזכות של יושבי ארץ ישראל.
בפעם הראשונה כשהתלמידים נכנסו עם רבנו לאוהל יצחק, ראו לצערם שהאהל נראה כמסגד, ובו אין כסאות. הרבי ציווה להסתדר במעגל. ומסר שיעור בזה"ק במשך שעות!! הערבים סערו וגעשו וחמומי המוח מתוכם הגיעו כדי לעשות בהם שפטים, ביחד עם משפחת ג'עברי ששלטה במקום. משפחת זו הייתה ידועה באכזריותה ומלחמתה הנחרצת ביישוב היהודי והייתה מעורבת במאורעות תרפ"ט ופיקדה על הטבח. גם בהמשך הנהיגה את היישוב הערבי בחברון.
רבנו, הורה שלא לפחד כלל. ואף אמר שהזוה"ק מגנא ומצלא. ולפלא היה שכל אותם אכזרים, ביחד עם ראשי הוואקף שהגיעו מיד נסערים למקום, נעמדו ללא יכולת לזוז ובהמשך אף נפלה עליה תרדמה עמוקה.
גם בשבוע שלאחריו, חזר הדבר על עצמו. הצבא הודיע כי ראשי הוואקף התארגנו עם נשק, אבל רבנו לא חשש כלל. לימוד הזה"' עם פירוש 'הסולם' – כובש את ארץ ישראל במדרגה הרוחנית, כך אמר. אחד מבני החמולה המסוכנת של ג'עברי התפעל עד מאוד מהתופעה, פרש והלך להתגייר. ר' א. בן דוד נעשה אברך מבני עלייה.
פעולותיו נשאו פרי לאחר מאמצים קשים. ואכן, מאז פעילותו בעניין היה אוהל יצחק פתוח ברציפות עד לשנת תשנ"ד. תלמידו ויד-ימינו הרה"ח רבי עקיבא אורצל שליט"א סיפר פעם שהערבים היו מפריעים הרבה בתפילות ע"י רמקולים רבי עצמה, ולכן שלחו לשמש כש"ץ בתפילה בהיות שזכה לקול ערב וחזק מאוד. גם כיום פתוח במשך מספר ימים בשנה ליהודים בזכות פועלו הרב.