© כל הזכויות שמורות. אתר זה הוקם ע"י תלמידי עטרת שלמה אשלג

צור קשר: הנכם מוזמנים לכתוב לנו בכל נושא: הצעות, תגובות, שאלות, לכתובת מייל: ateretshlomo.ashlag@gmail.com

מאמר ל"ג בעומר מתוך שעור בל"ג בעומר תשל"ה, פקיעין

 

יכול רבי שמעון לפטור את העולם כולו מן הדין

 

תיקונו של רבי שמעון בר יוחאי לכל הדורות

 

עניין הגלות של רשב”י למערה וצערו במערה יש בו סודות נעלמים. כל עניין הגלות הזו יש בו תיקון כללי לכל הדורות, אין זה ענינו של רשב”י בלבד. כי רשב”י מנהיג הדור - מרמז על הכלל כולו וכמ”ש בגמ' (סוכה מ”ה ע"ב) ”אמר ר' ירמיה משום רשב”י יכול אני לפטור את כל העולם מן הדין מיום שנבראתי עד עתה ואלמלא אלעזר בני עמי, מיום שנברא העולם עד עכשיו” כלומר שאכן רשב”י באמת השיג דרגה של תיקון כל הדור ועם בנו רבי אלעזר יכול לפטור את כל העולם מעת בריאתו.

 

מהי מידת הדין - אשר יש צורך לפטור ממנה?

 

מידת הדין, היא הבחינה של הרצון לקבל. הרצון האנוכי שהטביע הבורא בנבראיו כדי שיוכלו לקבל ולהנות מכל מה שברא בשבילם. ולמה נקראת היא בשם 'מידת הדין'? משום שרצון זה הוא ההפך המוחלט מרצון הבורא  יתברך. אשר חפץ חסד הוא. וכל מי שרוצה רק לקבל לעצמו בלי רצון להשפיע ולעשות חסד או מצוות ונחת רוח להשי”ת אז מידת הדין מונעת ממנו לקבל את אור השי”ת. הבורא יתברך, מלוא כל הארץ כבודו, מי יתן לו?! ומה ירצה ?! ואינו חסר מאומה. הקב”ה ברא עולמו רק כדי להשפיע מטובו הגדול, כנוסח הברכה שמברכים בברכת האילנות ”להנות בהם בני אדם”. ולצורך כך, נטע הבורא בבריות את הצורך וגם את הרצון לקבל כדי שיוכלו להנות מטובו. וכל העולם הזה נברא בבחינה של רצון לקבל.

 

העולם הזה הוא יש מאין

 

העולם הזה הוא בריאה חדשה שברא ה'  עם  הרצון לקבל. אין דבר שנברא בעוה"ז בלי רצון לקבל. רצון שאין, ולא היה בבורא יתברך שמו. ומכאן השם יש – מאין, שפירושו יש מציאות שהוא רצון לקבל שאין אצל הבורא בשעה שאדם משתמש ונהנה מהעולם הזה - אפילו בדברים רוחניים, רק לצרכי עצמו ולתועלת עצמו ולא על מנת להתדבק בבורא - ולהשפיע נחת רוח ליוצרו, מידת הדין מתוחה עליו. כי הוא מתרחק ממהות אלוקית של השפעה. ולמה נקראת מידת הדין? משום שרצון זה הוא ההפך המוחלט מרצון הבורא יתברך. אשר חפץ חסד הוא, וברא עולמו רק כדי להשפיע.

 

 

 

מהי מידת הרחמים, הממתיקה את הדין?

 

מידת הרחמים היא - כאשר האדם משליט את החלק חאלוקי, את צלם האלקים שבו על כל מעשיו. ומהו אותו 'צלם' ? הרצון להשפיע. כשיהודי העלה וזיכך את מידת הרצון לקבל שבו ותיקנה והעלה אותה (למקום הבינה - שהוא מידת הרחמים) על ידי שהוא משפיע טוב וחסד, בכך זוכה מן השמים למידת הרחמים המתגלגלת עליו.

 

בבריאה העולם הקדים ושיתף הבורא את מידת הרחמים למידת הדין

 

ללא רצון לקבל לא יוכל האדם להתקיים לרגע. כי הוא צריך לאכול ולשתות, ולנוח ולהתפרנס וכו'... בעצם כל מילוי צורך אישי הריהו נובע מהרצון העצמי שלנו לקבל. רצון זה הוא היפך מהמקור האלקי, איך מתקנים אותו? כפי שהקב”ה טבע בבריאת העולם צריך כל יהודי להקדים ולשתף את מידת הרחמים.

 

הקו האמצעי - שביל הזהב

 

כפי שהוסבר לעיל, הרצון להשפיע והרצון לקבל, שני הפכים הם. מנוגדים בתכלית הניגוד.ואם ירצה האדם להתנער לגמרי מהרצון לקבל - הרי ימות! שהרי חייב לאכול, חייב לשתות. מוכרח לישון... וכל אלו מכח הרצון לקבל. חולה שמאבד רצון לאכול - מאבד זיק חיים... נמצא שאינו יכול להתנער ממידת הרצון לקבל כדי להתעלות, רק צריך הוא להתחזק במידת הרצון להשפיע נחת רוח ליוצרו, במידה מרובה. לכן, האדם חייב לשמש כקו אמצעי,

שביל הזהב. המאחד בין הרצון לקבל -־ את ההכרחי לקיומו, עם הרצון להשפיע נחת רוח ליוצרו ־ שהוא הכרחי להשגת דבקות.

 

תינוק, מרגע שנולד - הריהו עסוק רק ברצון לקבל. מתעניין רק בעצמו. אינו רואה כלל את הסביבה. אסור שמצב זה ימשיך גם בגדילתו. לפיכך, כדי לעבור ממצב קיצוני של רצון לקבל, מוכרח הוא להגיע לקיצוניות השניה לה של 'פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה' ואחרי שיזכך עצמו - יוכל להגיע לקו האמצעי, שביל הזהב, בין הרצון לקבל לרצון להשפיע. וכדוגמה, ראינו מרבותינו הקדושים שנהגו לערוך גלות כדי לתקן כל זיק של רצון לקבל. בתהליך של תיקון הרצון לקבל ע"י קו אמצעי – שביל הזהב,  הולך ומזדכך עם הזמן וכל מה שלא מזדכך, נשאר ריקני וחרב.

 

רבי שמעון מזהה את כל פעולות הרומאים כחלק מהרצון לקבל

 

רבי שמעון, בויכוח עם החכמים לגבי כל מה שעשו הגויים למען ישראל, מבהיר את עמדתו כי הנימוקים האמיתים אשר בסיבתם תקנו גשרים וכרכים: עשו זאת לצורך הנאתם האישית. כל מה שעשו - לא עשו אלא לצורך עצמם. וכשנעשים דברים מתוך רצון לקבל בלבד הרי שהם מביאים לחורבן.

 

המערה, עץ החרוכים ומעין המים מרמזים על השליחות הרוחנית של רבי שמעון

 

כשמגיע רבי שמעון למערה אשר בפקיעין מצמיח לו הבורא עץ חרובים ומיד מפכה שם מעין מים. הקב”ה מרמז לרשב”י על תפקידו הייחודי במערה, תפקיד רוחני עצום של תקון מידת הדין בעולם כולו.

המערה - הינה מקום מבודד ומרוחק במדבר. בפי שאומר הרמב”ם הרוצה להתעלות ירחיק עצמו למקום מדבר.

צער המערה - והפצעים והסדקים בגופו החבול של רשב”י זיככו את גופו באופן מוחלט עד להתבטלות. כפי שאמר לרבי פנחס, חותנו, אם לא ראיתני בכך – לא הייתי מגיע למה שהגעתי.

וחשוב להבין, על פי פנימיות את משמעותו של עץ, וחרוב דווקא, ומעין של מים, שדרכים רבות לבורא לפרנס את אוהביו, ולמה דווקא אלו?

עץ חרובים. השם חרובים מרמז לחורבן, (כמוזכר בזוה”ק ובכתבי אר”י ז”ל בע”ח שי”ט פ”ג ובתלמוד עשר ספירות חי”א סעיף כו' ובאור פנימי שם).

העץ - הוא קו אמצעי. שכן, משלב בתוכו ניגודים. מצד אחד שואב חיות מהאדמה לצורך קיומו ופריחתו - שזהו רצון לקבל. ומנגד - מוציא פירות להנאת בני אדם. שזהו רצון להשפיע.

והחרוב הוא הרמז - למצב המתוקן והטוב שיוצר את שביל הזהב, הקו האמצעי, כאשר הרצון לקבל חרב (כמו להרעיב את היצה"ר). רבי שמעון בר יוחאי שעבד את ד' בשלימות זכה שהקב”ה הראה לו שעבודתו נכונה. על ידי עץ החרוב.

המים, המים הם חיים לעולם, הם חסד. (כפי שנוהגים להוסיף מים לבקבוק היין לפני הקידוש – כדי לתקנו). לכן נברא מעין מים בפתח המערה לרמז על התיקון של הרצון לקבל, על ידי חסדים. שהרי הרצון להשפיע - הוא חסדים.

 

שתים עשרה השנים הראשונות אשר משתפות את מידת הרחמים בדין

 

בגלות זו תיקן רשב”י את ארבע הבחינות הכלליות שבהן נברא העולם. וההסבר:

בבנין העולם יש ארבע בחינות כלליות: דומם צומח, חי, מדבר. ובן ארבע יסודות: אש, רוח, מים עפר. וכן ארבע עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. ובספירות הן: חכמה, בינה, תפארת ומלכות. אלו ד' המדרגות הכוללות כל פרט שבמציאות.

החכמה - אור החכמה הוא מקור השפע שמגיע מהבורא יתברך כדי לקיים את העולם. כפי שנאמר ”כולם בחכמה עשית” בינה נקראת בשם ”חפץ חסד”. - היא הרצון להשפיע, תפארת *היא הקו האמצעי ”כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. ומלכות – כלי הגדול ביותר עם רצון לקבל הכי גדול וכן כוללת את עולם הזה. וכל מה שיש בעוה”ז הנראה לעין הוא מבחי' המלכות,  אלא שאסור להם לבריות להשאר במצבם הנחות של רצון לקבל בלבד. מחויבים הם לעבודת הקדושה של תיקון הרצון לקבל. להוסיף לו את התכונה של רצון להשפיע והרצון לקבל יהיה על מנת להשפיע. בתיקון זה - מתקרבים ישראל לאביהם שבשמים, ומשווים ומתדבקים בדרכיו. כפי

שנאמר: ”ולדבקה בו” - מה הוא רחום אף אתה היה רחום. מה הוא חנון אף אתה היה חנון. מה הקב”ה מבקר חולים, אף אתה...

על כן מידת הדין (מלכות) תקבל את אור ה' רק כשהיא משותפת עם מידת הרחמים. (בספירת הבינה) ולכן כאשר מונים אנו את ארבע המידות חכמה, בינה, תפארת ומלכות הכלולות כל אחת משלוש (בלי מידת הדין, שאינה מתוקנת עדיין) הרי לנו י”ב מידות. אלו שנים עשר השנים שנגזרו על רבי שמעון להיות במערה כדי לתקן את עוון הדורות על ידי ביטול הרצון לקבל באופן מוחלט. (ובזוה”ק פרשת לך לך ובסולם סעיף י' ביאר התכללות זו ע”פ י"ב גבולי אלכסון).

 

רשב"י נותן עיניו ושורף כל מראה גשמי

 

כשעפר עד צוארם למדו רבי שמעון ובנו,במערה. כך למדו י”ב שנים, עד שבא אליהו הנביא ועמד בפתח המערה ובישר להם שמת הקיסר ובטלה הגזירה, קמו רשב”י ובנו ויצאו מהמערה, ואו ראו אנשים חורשים וזורעים אמר רשב”י מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה וכל מקום שנותנים עיניהם נשרף. יצאה בת קול ואמרה: ”להחריב את עולמי באתם ?!, שובו למערתכם!" חזרו וישבו עוד י”ב חודש. כשיצא רבי שמעון מהמערה, היה שורף כל מקום

שנתן בו עיניו. שכן רשב”י לא יכול היה לסבול כיצד מניחים ישראל חיי עולם ועוסקים בחיי שעה. ובעצם כיצד מתעסקים עם הרצון לקבל. והרי הוא גשמי. ורבי שמעון, כבר אחרי הזיכוך הגשמי הזה. יצאה בת קול ואמרה:” הלהחריב את עולמי יצאתם ? חזרו למערתכם! ".

 

בי”ב החדשים הנוספים אשר מתקנים את העולם כולו - למידת הרחמים

 

אחר י”ב חדשים נוספים שוב יצאה בת קול ואמרה: ”צאו ממערתכם”. יצאו. כל מקום שהיה רבי אלעזר - שורף, היה רשב”י - מרפא. בי”ב חדשים הנוספים שהיה רשב”י במערה, זיכך את הדור והדורות הבאים, בשלימות הנכספת. כדי שיוכלו בני ישראל לעבוד את ד' בדרך שהיא שביל הזהב - הקו האמצעי בין הרצון לקבל לרצון להשפיע. (וכדאיתא באדרא רבא קדישא בסולם סעיף א' אמר ר"ש עד מתי נשב בקיום דחד סמכא, ובפירוש הסולם שם, שכאן רצה רשב”י לגלות את ענין ג' קוין ימין, שמאל, ואמצעי המשלב בין זל'ז).

ולכן, אמר לרבי פנחס בן יאיר אשריך שראיתני בכך, שהגיע למדרגה שיכול לפטור את העולם מן הדין. בראייה מתוקנת זו, רואה רשב”י את היהודי המניח את מחרשתו, ומהלך בערב שבת עם בדי הדסים לכבוד שבת קודש. ואומר: ”כמה חביבין מצוות על ישראל”.

 

ההדסים

 

בערב שבת ראו זקן הלוקח הדסים ורץ בין השמשות. שאלוהו: ”מה זה לך?” אמר להם: לכבוד שבת”. אמר רבי שמעון: ”כמה חביבין מצוות על ישראל". ונחה דעתם.

ההדסים - עיקרו הוא הריח. הריח הוא - החוש היחיד מבין חמשת החושים שהוא רוחני.

לפי שהריח נכנס בנפש ולא בגוף. (זוה”ק פרשת ויקהל סעיף רע"ו בסולם)

והטעם לברכת ההדסים בשבת - הוא כדי להמשיך אור הנשמה לימות החול. כפי שמובא בפיוט ”אזמר בשבחין” לאר”י הקדוש: ומדאני אסא' - שני הדסים.

הקב”ה מראה לרבי שמעון את ההדסים בערב שבת, כדי לרמז על השלימות הנוספת אליה הגיע: גמר התיקון. כי י”ב החדשים הנוספים - נתקיים בהם מעמד של חודש לשנה. והם מתקנים את מדת הדין (המלכות) במקומה. ולא במקום הבינה. כי אחר התיקון הראשון במקום הבינה נחוץ תיקון המלכות במקומה שזוהי השלימות.

 

רבי שמעון אומר לרבי פנחס בן יאיר אשריך שראיתני בכך

 

שמע רבי פנחס בן יאיר שיצאו הצדיקים מן המערה בא לקבל פניהם. (רבי שמעון היה חתנו של רבי פנחס עיין בזוה"ק בהקסה”ז אות קפו' בפירוש הסולם). ראה רבי פנחס את בשרו של רבי שמעון שמלא סדקים הוא, מחמת החול שנתכסה בו במערה. בכה רבי פנחס וזלגו דמעות מעיניו על מראהו זה של חתנו. והיה צווח רבי שמעון מכאב. אמר לו רבי פנחס: ”אוי לי שראיתיך בכך”. ענה לו רשב”י אשריך שראיתני בכך שאם לא ראיתני בכך לא הייתי כך. (לא היית מוצא אותי במדרגה אליה הגעתי).

 

שני מצבים ושתי תקופות היו באותה גלות של רבי שמעון.

 

בתחילה עשה עבודת ד' רק על ידי ביטול כל הרצון לקבל, מערה בבחינת מדבר, והתייסר בפצעים.

כדרך שנאמר: יהלך למדבריות. ואחר כך, רשב”י ממשיך להתעלות לדרגה גבוהה יותר, דרגת: "כי תבואו אל הארץ" לקרב ולעסוק בחסד ואין בזה תרתי דסתרי בין מצב של מדבר לבין מצב של כי תבואו אל הארץ ואדרבא זהו רצון ה' להשרות הקדושה בתחתונים. וזו עיקר השלימות, כמ”ש: ”בכל דרכיך דעהו" לא רק במקומות של לימוד ועבודת השי”ת אלא: בכל דרכיך, אף במקומות אחרים - מקום מושב בני אדם.

 

כי בשתים עשרה שנים ראשונות ־ תיקן את י”ב המידות בהוויתן כפי שהן לפני גמר התיקון. כאשר הרצון לקבל אינו מתוקן באופן מוחלט, אלא על ידי שיתופו עם מידת הרחמים. (ארבע מידות הכלולות משלוש – הריהם י”ב) מדרגה זו באופן כללי אינה מאפשרת חיים של עבודת אדמה. אלא התדבקות מוחלטת ברוחניות, מבלי להתחשב בצרכים גשמיים כלל.

ובי"ב החדשים הנוספים תיקן רשב”י את הרצון לקבל באופן מוחלט, כפי שיהיה בעזהי”ת בגמר תיקון העולם, כשעבודת ה' מתבצעת בכל דבר ודבר. אפילו בעבודת האדמה.

שיטתו הקודמת של רשב”י: אדם חורש בשעת קציר וזורע כשעת זריעה ותורה מה תהא עליה. מעתה, גם בשעת קציר וגם בשעת זריעה - עבודת ד' המה.

ובזה יובן הטעם לניגוד החריף בנוהגו של רשב”י אחר יציאתו הראשונה מן המערה, כששרף את העולם. לבין יציאתו השנית, כשאמר: כמה חביבים מצוות על ישראל -כשראה את הטרחה לכבוד שבת קודש. וביותר מכך כאשר טיהר את העיר טבריה מכל טומאותיה. כלומר בראשונה היה שורף מקום שלא היה מקודש דיו ובשנית טיהר מקומות אלו.

ספירת העומר

 

בספירת העומר, אנו מונים מ”ט ובכל יום מתקנים את מה שפגמנו בספירה המיועדת ליום

זה. שבע המידות הן - שש בחינות של הקו האמצעי - התפארת וכן בחינה השביעית, המלכות.

 

ל”ג בעומר - יום ההילולא של רשב”י

 

רבי שמעון, יצא בל”ג בעומר מן המערה. (בערוך השולחן או"ח תצג' ס”ז) אחר שתיקן את העולם כולו. ויכול הוא לפטור העולם מן הדין. זהו המקור לשמחת בית ישראל ביום זה. כשעבודת ד' יכולה להתקיים בכל דבר ודבר הקיים במציאות. כי ביום זה סגולה מיוחדת להגיע למדרגה זו, של גמר התיקון: ביום ההוא יהיה ד' אחד (ההשפעה) ושמו  (רצון לקבל מתוקן, כי שמו בגימטריה רצון) אחד.

 

כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו

 

זוהי שיטתו של הבעל שם טוב הקדוש, ותלמידיו מאורי החסידות זי”ע על פי פנימיות, שנמשכו כולם משיטתו של רשב"י אחר יציאתו השנית מן המערה שעיקר העבודה להעלות את כל הגשמיות למדרגות רוחניות - זוהי השלימות.

 

Please reload

ארכיון

30/05/2015

Please reload

פוסטים נבחרים

שאלה בנוגע לשיתוף מידת הרחמים בדין

10/06/2015

1/10
Please reload

פוסטים אחרונים